Daf 2b
הַאי טָמֵא דְּאִיטַּמָּא בְּמַאי אִילֵּימָא דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת בַּחֲלַל חֶרֶב אָמַר רַחֲמָנָא
הָכָא עִיקָּר הָתָם אַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁאָר פְּסוּלִין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁים וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָתָם עִיקָּר דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי הָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תָּנֵי נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁים
Rachi (non traduit)
הכא עיקר. דכולה פרקין בתורת שחיטה איירי:
הַאי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁים מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים בְּנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִים וַאֲפִילּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִין נוֹגְעִין בַּבָּשָׂר
Rachi (non traduit)
ששחטו. קרבן:
בזרים. דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על שחיטת קדשים שכשרה בזרים וה''ה לשאר פסולין:
כל הפסולין. כגון זר ואונן טמא ובעל מום וכיוצא בהן:
מהכא נפקא. כלומר הכא סתמו רבי במתניתין הא בשחיטת קדשים סתמיה דלכתחלה לא ודיעבד כשר:
וְאֶלָּא אַטָּמֵא בְּמוּקְדָּשִׁים בְּבָרִי לִי סַגִּי דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דִּנְשַׁיְּילֵיהּ
Rachi (non traduit)
ואלא אטמא במוקדשין. דאמרת דאיירי בה מתניתין ואמר לא ישחוט מאי איריא אחרים רואין אותן הא אמרת איהו מהימן אי אמר ברי לי:
Tossefoth (non traduit)
דליתיה קמן דנשייליה. ואע''ג דעזרה רה''ר היא כדאמר בפ''ק דפסחים (דף יט:) והיה לנו לטהר כאן מספק האי ספק לא דמי לשאר ספק טומאה ברה''ר משום דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע ואי איירי בבמה אתי שפיר:
וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי וְאִם שָׁחֲטוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אַטָּמֵא בְּחוּלִּין הָא אָמְרַתְּ לְכַתְּחִלָּה נָמֵי שָׁחֵיט
Rachi (non traduit)
דעלה קאי. מינייהו קא סליק מאי וכולן דמשמע דקאי נמי אאחריני ואם שחטו מבעי ליה:
Tossefoth (non traduit)
אילימא אחש''ו עלה קאי. פירוש עלה לחודה קאי אבל הא פשיטא דעלייהו נמי קאי דדייקינן עלה לקמן (חולין דף יב:) מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה:
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דַּאֲפִילּוּ בְּחוּלִּין גְּרֵידֵי דִּיעֲבַד נָמֵי לָא שֶׁמָּא יִשְׁהוּ שֶׁמָּא יִדְרְסוּ וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ
Rachi (non traduit)
דיעבד נמי לא שמא ישהו. כלומר שמא שהו. ולקמן (חולין דף יב:) מפרש אמאי נקט שמא יקלקלו במתניתין לשון עתיד לאשמועינן שאין מוסרין להן חולין לכתחלה ואפילו אחרים רואין אותם דמועדים הן לקלקל תמיד:
שמא ישהו. והוי נבלה כדתנן לכולהו בפ''ב:
גרידי. שלא קבל עליו טהרת כהן:
Tossefoth (non traduit)
שמא ישהו. ולהגרמה ועיקור לא חיישינן דמינכר ומיהו עיקור דסכין פגומה לא מינכר:
וּבְמוּקְדָּשִׁים לֹא יִשְׁחוֹט שֶׁמָּא יִגַּע בַּבָּשָׂר וְאִם שָׁחַט וְאוֹמֵר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נָגַעְתִּי שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה
Rachi (non traduit)
שחיטתן כשרה. והיינו דיעבד דמתניתין. ולקמן מפרש אמאי לא מטמא גברא לסכין והדר ניטמייה לבשר:
ובמוקדשין. לכתחלה לא ישחוט ואפילו בסכין ארוכה כיון דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתיב (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי אלמא בעינן שמירה גזור בהו רבנן לכתחלה משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:
Tossefoth (non traduit)
שמא יגע בבשר. אע''ג דדם קדשים אינו מכשיר חיבת הקדש מכשרת או שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה כדקאמר בפ''ק דפסחים (דף כ.) וא''ת ואמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דלמא אתי לימשך בפנים דאפילו טהור גמור לבן זומא דאמר (יומא דף ל.) הנכנס למקדש טעון טבילה ואסור לשחוט בסכין ארוכה דלמא אתי לאמשוכי וי''ל דבטהור איכא למגזר טפי דילמא אתי לאמשוכי אבל טמא מזהר זהיר ומידכר אי נמי נקט הכא שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי הקשה רבינו אפרים איך יתכן שתהא סכין ארוכה כל כך מהר הבית עד עזרת ישראל דהאי טמא מוקמינן לה בסמוך אף בטמא מת ותנן בפ''ק דכלים (מ''ח) החיל מקודש מהר הבית שאין טמא מת ועובדי כוכבים נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ואפילו למאן דמוקי לה בנטמא בשרץ והלא עזרת נשים ארוכה קל''ה אמה ואיך יתכן שתהא סכין ארוכה כל כך וי''ל דלמאי דפיר''ת בעלמא דלא גזור היכא דנטמא בפנים ניחא וכן לפירוש ר''י דפירש דלא החמירו אלא בעזרת נשים שהוא מקום כניסה ויציאה אבל בשאר מקומות יכול ליכנס עד סמוך למחנה שכינה ממש אתי נמי שפיר ואין כאן מקומו וי''מ דהכא מיירי בבמה ובזה יתיישב נמי בסמוך:
ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר. אע''ג דאמרינן לקמן (חולין דף קכא:) דמפרכסת הרי היא כחיה חיישינן שמא יגע אחר פירכוס א''נ דוקא לענין העמדה והערכה הויא כחיה אבל לענין טומאה כיון ששחט שנים או רוב שנים מקבלת טומאה דחשיב אוכל כדאמר בהעור והרוטב (לקמן שם) השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מֵבִיא סַכִּין אֲרוּכָּה וְשׁוֹחֵט בָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בַּבָּשָׂר
אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא הָכִי קָתָנֵי הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וַאֲפִילּוּ טָמֵא בְּחוּלִּין טָמֵא בְּחוּלִּין מַאי לְמֵימְרָא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ וְקָסָבַר חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ
Rachi (non traduit)
שנעשו על טהרת קדש. דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:
פשיטא. דהא לא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן:
הכי קתני. לכתחלה ודיעבד דמתניתין הכל שוחטין לכתחלה לאתויי טמא בחולין:
כקדש דמו. וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן ואפילו הכי (שחיט טמא) לכתחלה ובסכין ארוכה כדמפרש:
Tossefoth (non traduit)
טמא בחולין מאי למימרא. ואע''ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבא''י היינו דוקא בפירות דשייכא בהו תרומה אבל בשר לא ואפילו יהא אסור לטמאות גופו באוכלין טמאין כדדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל שיאכלו חוליהן בטהרה מכל מקום יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו:
אֲמַר לֵיהּ אֲנָא שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה קַשְׁיָא לִי מִדְּקָתָנֵי שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה דִּיעֲבַד מִכְּלָל דְּהַכֹּל לְכַתְּחִלָּה הוּא דְּאִי דִּיעֲבַד תַּרְתֵּי דִּיעֲבַד לְמָה לִי
Rachi (non traduit)
תרתי דיעבד למה לי. הכי איבעי ליה למיתני שחיטת הכל כשרה חוץ מחש''ו דמשמע שפיר דהנך דמרבינן מהכל דיעבד קמרבינן אבל לא לכתחלה א''נ ניתני הכל שוחטין לחודיה כדתנן גבי מעריכין ונודרין ולא מפרש למה לי למיתני הכל שוחטין ואצטריך לפרושי ושחיטתן כשרה למימר דשוחטין דרישא דיעבד הוא. ואי קשיא בתמורה נמי הא תני והדר מפרש התם לא קתני כה''ג הכל ממירין ותמורתן תמורה בהדי הדדי ואי משום לא שאדם רשאי משום דבעי לאסוקי וסופג את הארבעים לאשמועינן דלוקין על לאו שאין בו מעשה:
Tossefoth (non traduit)
אנא שחיטתן כשרה קא קשיא לי. משמע שרב אשי הקשה אותה קושיא ואע''פ שהיא סוגיית הגמרא ומכאן ראיה שרב אשי סידר הגמרא אע''ג דאביי ורבא נמי אתו לשנויי הך קושיא והם קדמו הרבה לרב אשי שמא גם בימיהם הקשוה כבר:
אִין אִיכָּא הַכֹּל לְכַתְּחִלָּה וְאִיכָּא הַכֹּל דִּיעֲבַד אֶלָּא הַכֹּל דְּהָכָא מִמַּאי דִּלְכַתְּחִלָּה הוּא דְּתִקְשֵׁי לָךְ דִּלְמָא דִּיעֲבַד הוּא וְלָא תִּקְשֵׁי לָךְ
חַיָּיבִין לָא קָאָמֵינָא אֶלָּא מֵעַתָּה הַכֹּל סוֹמְכִין אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים הָכִי נָמֵי דְּלָאו לְכַתְּחִלָּה וְהָא כְּתִיב וְסָמַךְ יָדוֹ וְנִרְצָה
Rachi (non traduit)
הכל סומכין. לאתויי יורש והא ודאי לכתחלה קאמר דמצוה רמיא עליה על כרחיה:
חייבין לא קאמינא. היכא דתני חייבין מוכח ודאי דלכתחלה קאמר:
וְכֹל הַכֹּל לָאו לְכַתְּחִלָּה הוּא אֶלָּא הַכֹּל חַיָּיבִים בְּסוּכָּה הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית הָכִי נָמֵי דְּלָאו לְכַתְּחִלָּה
Rachi (non traduit)
הכל חייבים בציצית. לאתויי קטן היודע להתעטף:
הכל חייבים בסוכה. לאתויי קטן שאינו צריך לאמו:
וכל הכל לאו לכתחלה הוא. וכי אין לך הכל שהוא לכתחלה:
אֲבָל אָמַר הֲרֵי עָלַי לֹא
Rachi (non traduit)
אבל אמר הרי עלי לא. דלמא פשע ולא מקיים והכי מוקמינן לה בנדרים בפ''ק (דף י.) לר' יהודה תני נודב ומשלם. אלמא מעריכין ונודרין לכתחלה לא דהרי עלי הוא דליכא למימר בהו הרי זו עד דאמר ברישא ערכי עלי והדר יהיב כפי הקצוב בפרשה ודמי עלי נמי דבעי למשיימיה כעבדא דהיכי מצי למימר הרי אלו לערכים אם לא נדר תחלה בערך:
Tossefoth (non traduit)
אבל אמר הרי עלי לא. הך סוגיא כלישנא בתרא דפ''ק דנדרים (דף י.) דקאמר דפליגי בנודב אבל ללישנא קמא דקאמר דפליגי בנודר אבל בנודב מודה רבי מאיר וא''ת כיון דקרא בנדר כתיב מנא ליה לרבי מאיר דאין נודב טוב מנודר ומשלם ולרבי יהודה נמי אמאי אם אמר הרי עלי לא הא כל היכא דכתיב נדר הוי נדר דוקא ונדבה הוי נדבה דוקא כדמוכח בריש מנחות (דף ב.) וזבחים (דף ב.) גבי כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה דפריך האי נדבה נדר הוא וי''מ דהתם פריך משום דשני קרא בדבוריה וי''ל דקסבר כיון דחייש קרא לתקלה בנדר ה''ה בנדבה דהא איכא למיחש לתקלה דאפי' מביאה לעזרה ומקדישה יכול להנות ולמעול בה ולבא לידי תקלה בכמה עניינים דכ''ע לא בקיאי כהלל דמעולם לא מעל אדם בעולתו (פסחים דף סו:) ולרבי יהודה נמי משמע ליה קרא דוקא בנדבה אע''ג דבנדר כתיב דהא בנדר לא מצי למימר דנודר ומשלם טוב שהרי כתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם תדור יהיה בך חטא וללישנא קמא דנדרים מפרשינן לקרא הא אם תדור אפשר שיהיה בך חטא אם לא תשלם וא''ת לרבי מאיר דאין טוב שיהא נודב ומשלם כל עיקר אפילו מביא כבשתו לעזרה להאי לישנא בתרא דנדרים היאך אכלו ישראל שלמים במדבר וי''ל כיון שנאסרו בענין אחר בבשר הוו כאילו צוה להם המקום לאכול על ידי שלמים וא''ת והא כתיב (בראשית כ''ח:
כ') וידר יעקב נדר וכתיב (יונה ב':י') את אשר נדרתי אשלמה וי''ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source